בפרשת השבוע כשהקב"ה מצווה על התרומה,ישנו פרוט של הדברים הנצרכים.
"וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת השני ושש עזים וערת תחשים ועצי שטים….."

על המילים ועצי שיטים ,רש'"י מקשה קושיה
" ומאין היה להם במדבר ?
וע"ז ההוא מביא את מדרש תנחומא
"שיעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידים ישראל לבנות משכן במדבר,והביא ארזים למצרים ונטעם,וציוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.

לפי המתואר במדרש עצי השיטים נטעו מאות שנים קודם לכן במצרים ע"י יעקב.
אבל…למה ??
מדוע יעקב שנמצא באותה תקופה במצרים מחליט לטעת עצים בשביל המשכן ?

רש"י אומנם כשמביא את המדרש ,פותח בשאלה ' ומאין היה להם במדבר ?'
אבל רש"י לא טוען שזו היתה הסיבה שיעקב נטע את העצים במצרים,משום שבמדבר לא יהיה להם עצים,
רש"י רק מביא את המדרש כמקור למוצאם של עצי השיטים.

ובכלל לפי המפרשים נראה שהיו עוד דברים שלא היו להם במדבר.
האור החיים הקדוש מביא את הגמרא במסכת יומא שהעננים היו מביאים את אבני השוהם..
העננים הביאו את האבנים היקרות לנשיאים והנשאים הביאו אותם כתרומה לחושן ולאפוד.

א"כ מדוע יעקב נטע עצים מאות שנים קודם,כדי שיהיו לבנית המשכן ?
אם כ"כ חשוב ליעקב לדאוג לכלל החומרים הנצרכים לבניית המשכן,הוא היה יכול להכין למשל את אותן האבנים הטובות
מדוע דוקא לטעת עצים ??
מדוע בכלל יעקב מתעסק באותם עצים של אותו משכן עתידי ?
וכי קצרה יד ה' מלספק להם את אותם עצים כשיצטרכו ?

סיפר הרב אייל ורד שאביו שעלה לארץ ממרוקו,
בהיותו ילד קטן,חזר פעם אחת הביתה עם מתנה שקיבל בבית הספר.
עציץ קטן ובתוכו שתיל.

הוא ניגש לאביו והראה לו את אותו עציץ.

אבא שלו,כך סיפר אביו של הרב אייל ורד, ביקש ממנו את העציץ,לקח אותו בידיו והשליכו מבעד לחלון.

אנחנו היהודים,כך הוא אמר לו,לא שותלים כאן במרוקו עצים.
עצים שותלים רק מי שכאן זוהי אדמת ומולדתו.
אנחנו שייכים לארץ ישראל.

יבוא יום ונוכל לעלות לארץ ישראל.
באותו הרגע כשיבוא,אסור שתהיה לנו סיבה או מחשבה שתגרום לנו לרצות ולהישאר כאן.
כי לכאן אנחנו לא שייכים.

אם תשתול כאן את העץ אז כשיבוא היום שבו נוכל לעלות לארץ,יהיה קשה לך לעזוב.
העץ הזה שיגדל ירחיק אותך מארץ ישראל.

אני חושב שבגלל אותה סיבה,רק מהכיוון ההפוך,
שתל יעקב עצי ארז במצרים.

יעקב יודע שעם ישראל נכנס לתקופה של שעבוד נוראי שהולך להתמשך מאות שנים.
מה יחזיק אותם לאורך כל הדרך ?
מה יתן להם את התקוה ?

את יעקב מטרידה השאלה כיצד ישרדו עם ישראל כ"כ הרבה שנים בגלות.
מה יכול להבטיח שהם לא יתקשרו למצרים ?
עך מה הם יוכלו להסתכל מידי יום ולהאמין שעדיין יש תקוה ?

לכן הוא מחליט לטעת עצים.

תתארו לכם את "חורשת התקוה" שיעקב אבינו נוטע בארץ מצרים.
באותה חורשה היו נטועים אותם עצי ארז.
ילדים היו גדלים בצל אותם עצים כשהם שומעים מהוריהם,שגם הם עצמם שמעו מהוריהם,כי אלו העצים ישמשו אותנו יום אחד לבנית משכן.
יום אחד נשתחרר מהעבדות במצרים ואפילו משכן יהיה לנו.

הם מטפחים את העצים מאות שנים ומסתכלים בגאוה על אותם עצים שצומחים ונהפכים משתילים רכים,לעצים גבוהים וחזקים.
יש להם משימה שעוברת מאב לבנו,לזכור ליטול את אותם עצים כשיצאו ממצרים.
העצים האלו הם עצים של תקוה.
הם עצים שמספרים את העתיד.
הם עצים שמזכירים שמחר הכל יראה אחרת.

העצים האלו לא נצרכים כדי לפתור בעיה שעלולה להיוצר עוד מאתים שנה- מחסור בעצים לבניית המשכן.
העצים האלו נצרכים לעכשיו.
העצים האלו מעניקים תקוה לעם ישראל.
הם משמשים להפנית מבט אל העתיד.

אוסף של 14 אבנים טובות ויהלומים,שהיו מיועדים עבור משכן עתידי והיו מאוחסנים במקום סגור ושמור,לא היו יכולים להעביר במשך מאות שנים את אותו מסר של תקוה.

יעקב אבינו בחר בעצים,'עצים של תקוה'.

הא…עוד משהו.
עכשיו אפשר להבין מחדש מעשה שהתרחש עם יעקב אבינו כ70 שנה לפני גלות מצרים.
כשיעקב בורח מעשיו הוא נודר נדר לה'
" וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי.."

מדוע יעקב אבינו מפרט " ונתן לחם לאכל ובגד ללבוש"?
מדוע לא מספיקות המילים " ושמרני בדרך"??

יעקב שיוצא לדרך,למסע,מבקש " ושבתי בשלום אל בית אבי".
הוא רוצה "לטעת" לעצמו "עצים של תקוה".
דברים שביום יום יוכל להביט בהם ולראות דרכם את העתיד של " ושבתי בשלום אל בית אבי"
"שמרני בדרך",אכן כולל את כל השמירה ,אבל הוא לא יכול לשמש "כעץ של תקוה".
הבגד והאוכל שמקיפים אותו כל היום,הם יכולים לשמש כ"עץ של תקוה".

יעקב מוסיף את המילים " ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" לא כתוספת ל "ושמרני בדרך",
אלא כנטיעה של "עצים של תקוה".

לחשוב טוב,לחשוב חיובי זה נחוץ.
אבל כל אחד צריך לנטוע לעצמו "עצים של תקוה"
כן…לחייך גם כשאין סיבה,לשמוח גם כשקשה,אני חושב שזה נכנס תחת ההגדרה של
"לטעת עצים של תקווה".
נחייך ונשמח משום שמחר בודאי יהיה טוב.

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]